054-2151433  

עידו גילת  

דיכאון

"כבה אורי, תש כוחי, איני רואה עוד את האופק

אתה הרואה את האופק - לא תבין זאת

אני שונא אותך. עזור לי"

 

פעמים רבות אנו טועים לחשוב שדיכאון הוא פשוט עצב. בעוד שעצב הוא רגש שכולנו מכירים וחשים, דכאון הוא מצב שונה וקשה הרבה יותר. הוא יותר דומה לכהות, כובד או חוסר תחושה. מי שנמצא בדכאון מתמודד עם תחושות של ריק ואובדן ועם תחושת בדידות גדולה. משהו מהטעם והצבע של החיים הפך כהה. הרצון והכוחות ׳לפגוש את החיים׳ נחלשו בצורה משמעותית והשיגרה הופכת טפלה ומכבידה.

דיכאון הוא מצב שכיח, קשה ובצורתו החריפה יכול להוות סכנת חיים. יחד עם זאת דיכאון יכול להיות, כאשר מטופל כראוי, הזדמנות גדולה לטרנספורמציה. דיכאון הוא הזדמנות והזמנה להתבוננות עמוקה על המשמעויות שאנו מוצאים בחיים, הוא הזמנה לנקודת מבט חדשה, מפוכחת ובוגרת יותר.

ההזמנה בעבודה עם דכאון היא הזמנה לגשת לאזורים פנימיים שביומיום אין לנו נגישות אליהם, לגעת ברבדים עמוקים ומעודנים בתוכנו, חלקים שלעיתים מוכחשים עד כדי כך שבאופן לא מודע אנו חוששים שאם נעסוק בהם נחווה מוות. את התנועה אל המפגש עם אותם חלקים יש לעשות בצורה איטית, עדינה ונוכחת. לכן קשה מאוד לצאת מדיכאון לבד. יש צורך באדם נוסף שילווה, יעזור לשמור על נוכחות, להתרכך ולמצוא כוחות ומשאבים בדרך. המפגש עם אותם חלקים יכול להביא לשחרור גדול ולהכניס דברים חדשים לחיים - תחושת חיות, בהירות וערך.

 

משום שהדיכאון בצורתו החריפה הוא מצב מסכן חיים, כדאי כצעד ראשון לעשות הערכה מקצועית מול גורמי בריאות הנפש. במקרים מסויימים יידרשו טיפול תרופתי וליווי פסיכיאטרי על מנת לייצב דיכאון חריף ובכך לאפשר לטיפול פסיכותרפויטי אמיתי להתחיל.

מעבר לכך, הצעד הראשון, המאתגר ועם זאת המשחרר ביותר, יהיה להכיר בדיכאון והשלכותיו. אם נכיר בדיכאון כאירוע פנימי להבדיל ממציאות חיצונית שמנותקת מאיתנו נחווה בהרבה מקרים הקלה. ההכרה הזו תביא למיקוד בעבודה פנימית ואישית לעומת מאבק או הימנעות מהמציאות החיצונית. כאן, בנקודת ההכרה הזו מתחיל מסע היציאה מהדכאון.

ישנן מספר תנועות מרפאות אשר יכולות להיטיב עם דיכאון וללוות אותנו במסע היציאה ממנו: 

- הגישה ההתייחסותית מבקשת להביא חום אנושי וקשר אל תוך הבדידות המאפיינת דיכאון וליווי

מיטיב למסע הבירור הפנימי המתבקש. היא מאפשרת ל'חום של הקשר' להתקיים גם בתוך נושאים קפואים או איזורים בודדים. היא מאפשרת להביא מודעות, נוכחות והבנה למרחבים נפשיים אשר לא התקיים עימם קשר מודע ואשר משפיעים על המצב הדיכאוני.

- העבודה הסומטית תבקש לברר, וכצעד ראשון גם להבדיל בין איזורי חוסר תחושה לאיזורי תחושה עודפת: איזורים גופניים ונפשיים בהם לא מורגשת תחושה ויש בהם כהות וריק ואיזורים בהם מתקיימת תחושה או פעילות באופן נמרץ, עודף ובאופן לא נעים או מיטיב.

הצעד השני הוא למצוא את הקשר וההקשרים ביניהם ולמצוא אפשרויות זרימה ותנועה.

עבודה זו אינה רק גופנית וקונקרטית אלא בעיקר נפשית וסימבולית.

הנחת היסוד הפסיכו-סומטית היא שאזורי ה'ריק' המאפיינים דיכאון, הם למעשה איזורי 'יתר' שקפאו

כתוצאה מתגובת דחק של קפיאה (freeze) שחווינו בעבר למול אירוע שהיה חזק או מציף מידי

עבורנו. המטרה היא לסייע לגופנו 'להשלים תנועה' שנעצרה, באופן מווסת, עדין וטבעי ובכך להביא

לשחרור, רווחה ותחושת זרימה מחודשת.

 

- התנועה הקשובה  (mindfulness) תבקש לפגוש ולהכיר את ההתנגדות הטבעית שנוצרת בדיכאון. באופן אנושי ומובן אנו מתנגדים לפגוש את התחושות, הרגשות והמחשבות הקשות שבנו, דבר המייצר עוד מהעצירה ומהקפיאה המאפיינת דיכאון. התנועה הקשובה תבקש לשמוע ולהבחין בקיפאון ובאופן טבעי, עדין, מבוקר ומווסת להתמסר לתנועה טבעית. ההתרככות וההכרה בעובדות הפנימיות והחיצונית (סובייקטיביות ואובייקטיביות) יאפשרו הכרה במשאבים ובחלקים החיוניים שבנו

אשר נחסמו.

במקביל לאלה אנו לומדים על תהליכים פנימיים שלנו, אליהם לא היינו מודעים, אשר הובילו לדיכאון. מפגש הדרגתי עם רגשות לא פשוטים כמו כעס, ערך עצמי או בדידות מאפשרים שיחרור איטי ומיטיב מהאחיזה הלא מודעת שלהם בנו והתארגנות פנימית מחודשת וקונקרטית בחיינו.

כמובן שיש צעדים נוספים להתמודדות והקלה על דיכאון שכדאי לעשות בכל מקרה: פעילות גופנית אירובית, תזונה מתאימה (מאכלים עתירי אומגה 3, אבץ וויטמין B12) ותרופות טבעיות.

השילוב של מספר גישות עבודה והתייחסות מאפשר מענה מותאם, מדוייק ואפקטיבי. יחד עם הסבל, שחשוב לא להכחיש את קיומו, הדיכאון יכול להוות חבר והזדמנות - חבר שמאלץ אותנו לעשות פעולות לא קלות אך מאוד נחוצות. מעבר לשחרור מדיכאון זוהי גם הזדמנות לגדילה ולהתפתחות משמעותית.