קוראים לי עידו ונראה שהעניין שלי בגוף, נפש ורוח התחיל עוד לפני שאני זוכר. כילד הייתי סקרן להבין את ההתנהגות האנושית, להבין את הפער בין מה שאני רואה לבין מה שאני מרגיש שקורה מתחת לפני השטח. הסקרנות הילדית והתמימה הזאת והרצון ללמוד ולהבין הם חלק ממני עד היום.

אני גר בזכרון יעקב ומטפל ליד הבית ובת״א. בן זוג, אבא, חבר, מטפל ועוד המון דברים שאולי חשובים פחות. בעברי עבדתי כיהלומן וכברוקר. במהלך אותן שנים התבהר לי שאיני מוצא בעבודה תחושה של משמעות וייעוד. עברתי דרך שהובילה אותי להיזכרות בתשוקה המקורית שלי והביאה אותי להיכרות מוחשית עם עולם הנפש והטיפול.

בשנת 2000 התחלתי את דרכי בעולם הטיפול. עם השנים צברתי כלים רבים אשר מאפשרים לי לתת מענה רחב למטופליי: פסיכותרפיה גופנית והתייחסותית, הומאופתיה קלאסית, רפלקסולוגיה, מדיטציות, מיינדפולנס, עיסויים ועבודות נשימה ומודעות, גשטאלט, עבודה עם טראומה ועוד.

 

אני מטופל בעצמי. פרט לצורך האישי חשוב לי גם לחוות את החוויה הטיפולית מהעבר השני של הכיסא ולא להתקבע בעמדה מטפלת. אני, כמובן, מודרך באופן מקצועי ורציף. אני מקווה שזה אכן ממחיש עד כמה אני אוהב את ממרחב האנושי והטיפולי ומאמין בו.

 

נשמה, נפש וגוף נפגשים

​

בכל אחד מאיתנו קיימים שלושה חלקים.

הנשמה - החלק האבסולוטי, המופשט, המחובר לאינסוף. הנשמה שלנו הגיעה למימד בו אנו חיים כעת ופגשה את הגוף – החלק הפיזי, הגשמי, הסופי. נקודת המפגש בין הנשמה לגוף היא הנפש – החלק בו מתקיימים המבנים הפסיכולוגיים והרגשיים שלנו.

במפגש הזה בין נשמה, נפש וגוף קיימת שמחת הנשמה המתממשת לכדי גוף וחווה אהבה בצורה הכי מוחשית שלה, אך גם הכאב של נשמה אינסופית השוכנת בגוף מוגבל וסופי. שם מתרחשים רוב הקונפליקטים והמשברים שאנו חווים.

כשגוף, נפש ורוח נעים בסינכרון אנו הופכים שלמים, גדולים, חופשיים ואוהבים יותר.

​

המפגש האנושי

​

לפני ואחרי הכל המפגש הטיפולי הוא מפגש בין שני אנשים. המפגש והקשר הם לא תוספת נחמדה וחמימה בקליניקה אלא חלק מהמהות עצמה. אנו מחווטים מבחינת ביולוגית להיות קשורים, הנשמה שלנו מכירה חיבור וקשר אינסופי והגוף יודע ומבטא זאת דרך מערכות יחסים. דרך קשרים אנחנו לומדים על עצמנו, קשרים מעירים בנו מקומות רדומים, מאירים צלליות ומעניקים לנו תחושת שייכות

ומשמעות.

 

מקושי לצמיחה

 

החיים הם תנועה מתמדת. אנחנו נעים ממקום למקום, ממפגש אנושי אחד לשני, נעים בין רגעי בהירות לרגעי ערפל, בין רגעים של קושי לרגעים של רווחה ונחת. גם במפגש הטיפולי אני מבקש לראות את תנועת החיים ומזמין את המטופלים להתבונן בה ולחוות אותה יחד.

מפגש נע בין שיחה על מה שמתרחש כאן ועכשיו לבין התבוננות רחבה על מסע הנשמה שלנו, מתוך אמונה שכל קושי שאנו פוגשים בדרך, גם אם אלה חרדה, דכאון או טראומה, הוא הזדמנות. במצבים הללו נפתחת בפנינו אפשרות לגעת בתחושות וברבדים בתוכנו שביום יום פחות זמינים לנו, ולשאול שאלות משמעותיות בחיים – מה החלק הנשמתי שבנו רוצה לעשות? איפה אנו חווים תחושות של נינוחות, טבעיות וייעוד? היכולת לענות על זה היא משנת חיים.

התנועה שאנו עושים עם הנפש כוללת את הגוף. הגוף זוכר את מה שחווינו, הדברים מתבטאים בו בצורה ישירה ויש לו גישה לזכרונות ורגשות שלא תמיד נגישים לנו. בגוף נמצאים גם משאבים רבים. יש לו יכולת עיבוד ואינטגרציה בין קונפליקטים פנימיים, יכולת לרכך חרדה, להתעורר מתוך דכאון ולהביא בהירות.

תנועת החיים הזאת אינה זרה לי באופן אישי, עובדות חיים כמו דכאון או התמודדות עם משברי חיים הן חלק מהדרך שלי. אני מאמין שתפקידי הוא לא רק ללוות אתגרים באופן מקצועי אלא גם לסייע בהנכחה והדרכה במסלולים של גדילה והתפתחות. אינני רואה הבדל בין התאוששות מקושי לנתיב של צמיחה.