משברי חיים
משברים, בין אם נרצה בכך או לא, הם חלק מחיינו. כמעט כולנו חווים במהלך הזמן משברים שונים - אישיים, זוגיים, פיזיים, כלכליים, תעסוקתיים, רוחניים - חלקם קטנים וחלקם גדולים. משברים אלה, כפי שמעיד עליהם שמם, הם איזושהי נקודת שבר בחיינו בה משהו שהכרנווידענו, משהו שהיה קיים בחיינו, משתנה באופן עמוק, מתרחק ומאבד משמעות או שאיננו עוד.
טראומה
חיינו הם רצף של אירועים. בעוד אירועים מסויימים חולפים ונשארים מאחורינו, אירועים אחרים, גם אם הם נראים רגילים ופשוטים כביכול, יכולים להשאיר בנו חותם וליצור טראומה.
לרוב, הנטייה היא להתייחס לטראומה כאל משהו שנובע מאירוע קיצון כלשהו, אך למעשה טראומה יכולה להתרחש גם במצבים "שגרתיים" יותר. טראומה, בעצם, היא כל אירוע או רצף אירועים שהתרחשו בצורה מהירה, מוקדמת מידי ו/או חזקה מידי. זה יכול להיות אירוע פיזי דרסטי או מצב בו נחוותה הצפה רגשית ושהגוף והנפש לא מסוגלים להכיל ולעבד.
עוד לקרוא ->
דיכאון
"כבה אורי, תש כוחי, איני רואה עוד את האופק
אתה הרואה את האופק - לא תבין זאת
אני שונא אותך. עזור לי"
פעמים רבות אנו טועים לחשוב שדיכאון הוא פשוט עצב. בעוד שעצב הוא רגש שכולנו מכירים וחשים, דכאון הוא מצב שונה וקשה הרבה יותר. הוא יותר דומה לכהות, כובד או חוסר תחושה. מי שנמצא בדכאון מתמודד עם תחושות של ריק ואובדן ועם תחושת בדידות גדולה. משהו מהטעם והצבע של החיים הפך כהה. הרצון והכוחות ׳לפגוש את החיים׳ נחלשו בצורה משמעותית והשיגרה הופכת טפלה ומכבידה.
דיכאון הוא מצב שכיח, קשה ובצורתו החריפה יכול להוות סכנת חיים. יחד עם זאת דיכאון יכול להיות, כאשר מטופל כראוי, הזדמנות גדולה לטרנספורמציה. דיכאון הוא הזדמנות והזמנה להתבוננות עמוקה על המשמעויות שאנו מוצאים בחיים, הוא הזמנה לנקודת מבט חדשה, מפוכחת ובוגרת יותר.
חרדה
אז מאיפה מגיעות דפיקות הלב גם כשאין סכנה ממשית ומוחשית או איום?
למה מצבים שנראים לכולם רגילים גורמים לי לקפוא או מלכתחילה להמנע מהם?
לפני שעוסקים בשאלות הקשורות לחרדה, ממש חשוב שניקח לנו זמן להרגיש נינוחים ובטוחים, כל אחד בעצמו ושנינו יחד במרחב המשותף שלנו. לא נוכל להבין, להתייחס ולטפל בחרדה כשאנחנו במצב דרוך וסוער. גם אם ננסה ׳לשוחח׳ עם החרדה בדרכים רציונאליות - להסביר לה שאין באמת סכנה ממשית או איום - היא תמשיך בשלה. החרדה אינה רציונאלית ולכן הסיכוי להשרות עליה רוגע דרך הגיון הוא לרוב עקר ורק מגביר את התיסכול ותחושת חוסר האונים הקיימים ממילא.
עוד לקרוא ->